מהי פרמיה, ומה ההבדל בין ערך פנימי לערך זמן?

הפרמיה היא מחיר האופציה, והיא מורכבת משני חלקים. ערך פנימי הוא מה שהאופציה הייתה שווה אילו מומשה עכשיו: ב־Call, הסכום שבו נכס הבסיס נמצא מעל מחיר המימוש; ב־Put, הסכום שבו הוא נמצא מתחתיו. ערך זמן הוא כל השאר – התוספת שהקונה משלם עבור הסיכוי שהמחיר יזוז עוד לפני הפקיעה. במדריך הזה של OptionLab (option-graph.com) נראה איך מפרקים פרמיה, למה ערך הזמן נשחק, ומה המשמעות לכל צד בעסקה – עם דוגמה על אופציות מעו״ף.

פירוק הפרמיה

פרמיה = ערך פנימי + ערך זמן. נניח, להמחשה בלבד, שמדד ת״א־35 עומד על 4,250 נקודות, ויש Call במחיר מימוש 4,200 שנותרו לו 30 יום. בתנודתיות של 15% ובריבית של 4%, הערך התיאורטי לפי בלאק־שולס הוא כ־109 נקודות – ערך שאפשר לשחזר במחשבון בלאק־שולס ב־option-graph.com. מתוכן 50 נקודות הן ערך פנימי (4,250 פחות 4,200) וכ־59 נקודות הן ערך זמן. לפי מכפיל של 50 ש״ח לנקודה, הפרמיה לחוזה היא כ־5,450 ש״ח, ומתוכה כ־2,950 ש״ח הם ערך זמן.

לאופציה שאין לה ערך פנימי יש רק ערך זמן. ל־Call במחיר מימוש 4,300 על אותו מדד אין ערך פנימי כלל: כל הפרמיה שלו היא מחיר הסיכוי שהמדד יעלה מעל 4,300 בזמן. ערך פנימי אף פעם אינו שלילי; לאופציה מחוץ לכסף פשוט אין ערך פנימי. אם מזינים מחיר מימוש 4,300 במחשבון בלאק־שולס ב־option-graph.com, כל הערך התיאורטי שמתקבל הוא ערך זמן.

אותו פירוק ב־Put

ב־Put הערך הפנימי הוא הסכום שבו המדד נמצא מתחת למחיר המימוש. Put במחיר מימוש 4,300 כשהמדד על 4,250 בעל ערך פנימי של 50 נקודות, כלומר 2,500 ש״ח לחוזה, וכל מה שמעבר לכך בפרמיה הוא ערך זמן. Put במחיר מימוש 4,200 באותו רגע הוא מחוץ לכסף, ולכן כל הפרמיה שלו היא ערך זמן. מי שקונה Put כהגנה משלם בעיקר על ערך זמן – על האפשרות שהמדד ירד עד הפקיעה. ב־option-graph.com אפשר להחליף את סוג הרגל מ־Call ל־Put ולראות את אותו פירוק בתמונת ראי.

שווי לפני הפקיעה מול שווי בפקיעה

הגרף מציג את הרעיון המרכזי: לפני הפקיעה האופציה שווה יותר מהערך הפנימי שלה, והפער הגדול ביותר הוא סביב מחיר המימוש, שם אי־הוודאות הגדולה ביותר. הרחק מעל מחיר המימוש האופציה מתנהגת כמעט כמו המדד; הרחק מתחתיו היא שווה מעט. בפקיעה ערך הזמן נעלם ונשאר רק הערך הפנימי לפי מדד הפקיעה. אותה השוואה עולה ב־option-graph.com בכל פעם שבוחנים פוזיציה לפני מועד הפקיעה שלה.

ערך הזמן נשחק לקראת הפקיעה

כשהמדד לא זז, הערך התיאורטי של ה־Call יורד מכ־109 נקודות כשנותרו 30 יום לכ־75 נקודות כשנותרו 10 ימים: הערך הפנימי של 50 נקודות נשאר, וערך הזמן נמס. הירידה אינה אחידה – היא מואצת לקראת הסוף. השחיקה הזו נקראת שחיקת ערך הזמן, והיא נמדדת ביוונית תטא. מחשבון בלאק־שולס ב־option-graph.com מציג את התטא ליום לצד המחיר התיאורטי.

מה המשמעות לקונה ולכותב

הקונה משלם על ערך הזמן ומפסיד אותו אם המדד לא זז מספיק. אם מדד הפקיעה הוא 4,250, ה־Call שלמעלה שווה בדיוק את הערך הפנימי, 50 נקודות, והקונה ששילם 109 נקודות מסיים ב־−2,950 ש״ח לחוזה – ערך הזמן שאבד. אם מדד הפקיעה הוא 4,350, התוצאה היא +2,050 ש״ח. הכותב מקבל את ערך הזמן ושומר אותו אם המדד לא זז, אבל נושא בסיכון של תנועה חדה. השוואה בין שתי התוצאות ב־option-graph.com מראה כמה מהעסקה היא הימור על תנועה וכמה ממנה הוא תשלום על זמן.

• ערך זמן גבוה נובע בדרך כלל מזמן רב לפקיעה, מתנודתיות גלומה גבוהה או ממחיר מימוש קרוב למדד.
• ערך זמן נמוך נובע בדרך כלל מזמן קצר, מתנודתיות נמוכה או ממחיר מימוש רחוק.
• אופציות עמוק בתוך הכסף הן בעיקר ערך פנימי; אופציות מחוץ לכסף הן כולן ערך זמן.

סיכונים ומגבלות

אלה ערכי מודל עם קלטים קבועים; פרמיות אמיתיות משקפות גם היצע וביקוש, מרווחים ותנודתיות משתנה. ערך הזמן יכול גם לעלות כשהתנודתיות הגלומה עולה. קונים עלולים להפסיד את כל הפרמיה; כותבים עלולים להפסיד הרבה יותר ממה שקיבלו. אופציות אינן מתאימות לכל משקיע. OptionLab (option-graph.com) הוא כלי לימודי ואנליטי ואינו מספק ייעוץ השקעות. לפני מסחר השוו את הפרמיה לערך הפנימי ב־option-graph.com, כדי לדעת כמה ממנה אתם משלמים על זמן.

סיכום

• פרמיה = ערך פנימי + ערך זמן.
• ערך פנימי הוא ערך המימוש עכשיו, והוא אף פעם אינו שלילי.
• ערך הזמן הגדול ביותר סביב מחיר המימוש, והוא נשחק מהר יותר לקראת הפקיעה.
• בפקיעה נשאר רק הערך הפנימי לפי מדד הפקיעה; פרקו כל פרמיה ב־option-graph.com לפני שמחליטים אם ערך הזמן שווה את מחירו.